עו"ד דוד לוק
במאמר הראשון עסקנו באופיה של החופשה השנתית על פי החוק, על האיסור להמיר את ימי החופשה בכסף, על מספר הימים המגיע לכל עובד בהתאם לוותק בעבודה, כפוף למספר הימים שהוא עובד בשבוע וכפוף למספר הימים שעבד במשך שנת העבודה, על האיסור לעבוד בשכר בזמן החופשה, וכן המועד ליציאה לחופשה. את המאמר הזה נייחד על נושאים נוספים הקשורים בחופשה.
- יש נסיבות שבהן מותר למעסיק לשלם לעובד תמורת החופשה מבלי להוציאו לחופשה בפועל. כגון: אם הוא עובד זמני בשכר, עבד פחות מ 75 ימים רצופים, אין בין העובד לבין המעסיק חוזה עבודה בכתב לתקופת עבודה רצופה העולה על 74 ימים. במקרים כאלה על המעסיק לשלם לעובד תמורת החופשה 4% לפחות משכת העבודה.
- על פי החוק, המעסיק חייב לשלם דמי חופשה לעובד בעד ימי החופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל. השאלה היא מה זה "שכרו הרגיל" ? האם עמלות שמקבל עובד - נוסף על משכורתו - נכללות במסגרת הסכומים שיש לכלול בתשלום דמי החופשה ? בית הדין הארצי לעבודה פסק כי בחישוב תשלום פדיון חופשה יש לכלול גם את העמלות ששולמו לעובד.
- האם עובד המועסק בדרך קבע בשעות הלילה, ובעבור עבודה זו מקבל שכר בסיס בתוספת שכר בעבור עבודה בשעות הלילה. האם תשלום חופשה שנתית ייעשה על בסיס "שכר בסיס" בלבד או על בסיס שכולל גם את השכר עבור שעות הלילה ? בית הדין לעבודה פסק כי הואיל והעובד עבד בדרך קבע במשמרות לילה, יש לחשב את דמי החופשה בהתאם לשכר שעתי הכולל עבודה בלילה, ולא בהתאם לשכר הבסיס בלבד.
- יחד עם זאת, אין רואים את הסכום המשתלם לעובד לכיסוי הוצאות נסיעה או אש"ל שאינן קיימות בעת חופשה, אין רואים אותו כחלק משכר העבודה, ולכן לא ייכללו בחישוב דמי החופשה.
- את שכר העבודה לצורך חישוב דמי החופשה השנתית מחשבים כך:
- "עובד במשכורת" בודקים את שכר העבודה האחרון של העובד טרם יציאתו לחופשה, ולפיו מחשבים כמה מגיע לעובד בעבור ימי החופשה.
- "עובד בשכר" אם עבד פחות מ 75 ימים רצופים משלמים לעובד תמורת חופשה שנתית בגובה של 4% משכר העבודה. אם עבד יותר מ 75 ימים רצופים מחשבים את סכום השכר של רבע השנה שקדמה לחופשה, מחלקים ב 90 ומכפילים במספר ימי החופשה המגיעים לו. לדוגמה: אם עובד עבד שלושה חודשים מלאים לפני שיצא לחופשה והרוויח בכל חודש 5,000 ₪ . סך הכול 15,000 ₪ לחלק ב 90 , יוצא שהעובד יקבל 166 ₪ ליום חופשה.
- "התיישנות": ידוע כי בדרך כלל (בלי להיכנס לפרטים) חלה התיישנות על תביעה אחרי 7 שנים , אבל זה לא תמיד כך. למשל במקרה של חופשה שנתית, אם עובד סיים את יחסי העבודה עם מעסיקו הן בגלל שפוטר או הן בגלל שהתפטר, ורצונו להגיש תביעה כנגד מעסיקו לשעבר על אי תשלום דמי חופשה שנתית, יש לעובד זכות לבקש זאת רק עבור 3 השנים האחרונות להעסקתו בצירוף הימים שנצברו לזכותו בשנת העבודה השוטפת ולא עבור 7 שנים . אין הוא יכול לבקש מעבר לכך הואיל וחלה התיישנות, כאן ההתיישנות חלה עד 3 שנים ולא 7 שנים. ( בתביעה לדמי הבראה, למשל, ההתיישנות היא של 2 שנים ולא מעבר לזה).
- חוק חופשה שנתית אינו מחייב מעסיק לתת חופשה לעובד לרגל אירוע משפחתי (מעבר לימי החופשה המגיעים לו), ואולם יש צווי הרחבה, המאפשרים לציבור העובדים לצאת לחופשה לרגל מאורע משפחתי. הצווים האלה חלים על ענפי עבודה ספציפיים, כגון: ענף המלונאות, ענף השמירה, ענף היהלומים, ענף הניקיון, ענף הבנייה, ענף רשתות שיווק מזון, ענף המוסכים ועוד.
- בכל ענף יש תנאים שונים. על פי רוב עובד יקבל 3 ימי חופשה לרגל נישואין, יום חופשה אחד לרגל נישואי בן או בת ויום אחד עבור ברית מילה. בענף השמירה, לדוגמה, זה כפוף לעבודה של שישה חודשים ומעלה, ואילו בענף אולמות של אירועים כפוף ל 12 חודשי עבודה ומעלה . לעומת זאת בענף הבנייה העובד יקבל רק 2 ימים לרגל נישואין (כך גם בענף המוסכים) ואילו בענף רשתות המזון רק יום אחד לרגל נישואין. כל עובד בהתאם לענף שהוא עובד בו.
- לסיום, חשוב לשוב ולציין כי הדברים דלעיל הם דברים כלליים ולא נועדו לשמש ייעוץ או אמצעי לפעול על פיהם. הנוהג אחרת לוקח אחריות על כתפיו. על כל מקרה ומקרה יש לפנות לעו"ד המתמחה בתחום דיני העבודה, והוא יבדוק אם יש מקום להגיש תובענה אם לאו. הגשת תביעות על ידי העובד כנגד המעסיק ללא בסיס חוקי ועובדתי עלולה לעלות לעובד ביוקר.
- כדאי לדעת, כי אחרי שמגישים תובענה והצד השני מגיש כתב הגנה, בית הדין לעבודה מציע ישיבת פישור אצל מגשר מטעם בית הדין (זה חינם) כדי שהצדדים יגיעו לפשרה (כל צד רשאי להתנגד לפישור). השלב הבא הוא קביעה דיון ל"קדם משפט" אצל שופט אחד, בו קובעים את הנושאים השנויים במחלוקת ואת הנושאים המוסכמים (בדרך כלל השופט מדרבן את הצדדים להגיע לפשרה ואף מציע להם הצעות, ואז הכול מסתיים שם). רק לאחר מכן (אם בישיבה של "קדם משפט" לא הגיעו הצדדים לפשרה) נקבע דיון להוכחות בהרכב של 3 שופטים .