מאת עו"ד דוד לוק
- החובה לתשלום דמי הבראה, מקורה בהסכם קיבוצי כללי שנחתם בין הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות העובדים הכללית ב 1998. הוראות ההסכם הורחבו בצו הרחבה על כלל העובדים במשק. יש עובדים הזכאים לדמי הבראה טובים יותר מצו ההרחבה הכללי הנובעים מהסכמים קיבוציים, צווי הרחבה או הסכמים ספציפיים, ורצוי שכל עובד יתעניין על מקום העבודה שלו ויבדוק מה מגיע לו.
- מספר ימי ההבראה המגיע לעובד בכל שנה תלוי בוותק בעבודה. בתום שנת העבודה הראשונה, ועל ותק של שנה שנייה ושלישית – 6 ימי הבראה. על השנה הרביעית עד העשירית – 7 ימי הבראה. על השנה ה 11 עד ה 15 – 8 ימי הבראה. על השנה ה 16 עד ה 19 – 9 ימי הבראה. על השנה ה 20 והלאה – 10 ימי הבראה.
- הערך הכספי של יום הבראה משתנה במשך השנים. למשל: בשנת 2008 דמי ההבראה במגזר הפרטי היו 331 ₪ ליום הבראה. בשנת 2013 היו 374 ₪ . בשנה זו דמי ההבראה עומדים על 378 ₪ . יחד עם זאת מותר למעסיק בחוזה עבודה עם העובד להעניק לעובד שלו יותר דמי הבראה, אבל לא פחות.
- נניח שמעסיק לא שילם לעובד דמי הבראה ועברו כמה שנים. עד מתי יוכל העובד לדרוש את דמי ההבראה כדי לא להפסיד את הכסף הזה ? או במילים אחרות: האם חלה התיישנות על דמי ההבראה ? ולכמה שנים ? חשוב לדעת את התשובה, כי מקרים רבים מגיעים אלינו במצב של משבר ביחסי העבודה בין עובד לבין מעסיקו, ואז עולות וצצות שאלות בדבר זכויות העובד, וביניהן "דמי הבראה". להלן התשובה:
- הפסיקה קבעה כי צריך להבדיל בין שני מצבים. מצב אחד הוא שהעובד דורש את דמי ההבראה שלא שולמו לו כשהוא עדיין עובד וטרם הסתיימו יחסי העבודה, ומצב שני הוא שהעובד דורש את דמי ההבראה לאחר שיחסי העבודה הסתיימו.
- אם העובד מבקש את דמי ההבראה לאחר שיחסי העבודה הסתיימו, תקופת ההתיישנות היא של 7 שנים. אבל, דא עקא, העובד יוכל לדרוש דמי הבראה רק עבור שתי השנים שקדמו למועד סיום יחסי העבודה, ולא יותר. כלומר: כל עוד לא חלפו 7 שנים ממועד סיום יחסי העבודה, יש זכות לעובד לתבוע תשלום דמי הבראה בעבור שנתיים, אבל אם עברו 7 שנים, יש התיישנות, ואין העובד יכול לתבוע את דמי ההבראה, והוא הפסיד אותם.
- ואם העובד מבקש את דמי ההבראה בטרם הסתיימו יחס העבודה, עומדת לעובד הזכות לדרוש דמי הבראה עבור כל 7 השנים שקדמו למועד סיום יחסי העבודה ולא רק של השנתיים האחרונות. באחד מפסקי הדין החליט בית הדין כי העובד אף רשאי לדרוש תשלום דמי הבראה מעבר ל 7 שנים, ורק אם המעסיק יטען כי חלה התיישנות, יוגבל תשלום דמי הבראה ל 7 שנים בלבד.
- מן הראוי לציין, כי תשלום דמי הבראה אינו נחשב כ"שכר עבודה" אלא כ"שכר נלווה" לשכר העבודה. קביעה זו היא חשובה, כי על אי תשלום "שכר עבודה" אפשר לדרוש "פיצוי הלנת שכר", ואילו על אי תשלום דמי הבראה אי אפשר לדרוש פיצוי הלנת שכר, אבל אפשר לדרוש ריבית והצמדה.
- היה מקרה שמעסיק הציע לעובד לכלול את "דמי ההבראה" בתוך "שכר העבודה". האם הדבר מותר ? בית הדין לעבודה ענה בחיוב ואמר שאפשר לכלול בשכר העבודה גם דמי הבראה, גם הוצאות נסיעה וגם דמי חגים, אבל בכפוף להסכמת העובד. הסכמת העובד צריכה להיות ברורה ומפורשת בין הצדדים, ובתנאי כי כתוצאה מצורת תשלום זו לא משולם לעובד שכר הנמוך מהשכר המגיע לו על פי חוק. על כן מעסיק הרוצה לנהוג כך עליו לדאוג שזה יהיה מפורש בהסכם העבודה עם העובד, להחתים את העובד על כך, וכן עליו לדאוג לעדכן את תעריף דמי הבראה המשתנה ולכלול אותו בשכר העבודה.
- מקרה נוסף שהגיע לבית הדין היה של עובד שעבד שישה חודשים, יצא לחופשה שלושה חודשים בלא תשלום והמשיך לעבוד שמונה חודשים נוספים, האם מגיעים לו דמי הבראה למרות שלא עבד שנה שלמה רצופה. בית הדין החליט שמגיעים לו דמי הבראה הואיל ואין בצו ההרחבה דרישה לרציפות אלא דרישה למשך עבודה של שנה לפחות במקום העבודה. במקרה הזה העובד השלים שנת עבודה אחת, ולכן מגיעים לו דמי הבראה.
- לעומת זאת, עובד שעבד שנה אחת, אבל חודש אחד מתוכה יצא לחופשה בלא תשלום, בית הדין החליט שלא מגיעים לו דמי הבראה, הואיל ולא השלים שנה שלמה כפי שדורש צו ההרחבה.
- אין בדברים הנ"ל משום מיצוי נושא "דמי ההבראה" על כל היבטיו והקרויותיו, ולכן חובה להעיר, כי אין בדברים דלעיל משום ייעוץ משפטי, אלא יש לפנות לעורך דין העוסק בענייני עבודה ולהתייעץ עמו על כל מקרה ומקרה.