מאת: עו"ד דוד לוק
כל אדם שנכח בטקס חתונה יודע מה זה "כתובה". הרב שמנהל את הטקס קורא את הכתובה בלשון ארמית שאינה מובנת לקהל השומעים, ורבים מאוד חושבים, שזה חלק מפולקלור ומהוואי החתונה. ובכן, חשוב שהכול יבינו, שהכתובה הוא מסמך משפטי מחייב לכל דבר ועניין. בפרט חשוב שהחתן יפנים זאת, ולא יחשוב שככל שירשום סכום גבוה יותר בכתובה, בכך מתכוון הוא להצביע על אהבתו הרבה לאשתו הטרייה. עליו לדעת כי צפוי הוא לשלם את הסכום שהוא רשם במידה וירצה להתגרש מאשתו.
בכתובה מתחייב הגבר לפרנס את אשתו ולדאוג לכל צרכיה, ובנוסף לכך מתחייב הוא לשלם את סכום הכתובה במידה וירצה להתגרש. חכמים תיקנו את הכתובה, כדי שהבעל לא יגרש את אשתו בקלות ראש ויותיר אותה לאנחות וחסרת כול. סכום הכתובה אותו יצטרך הבעל לשלם ברצותו להתגרש מאשתו מורכב משלושה סכומים שונים: "עיקר הכתובה" זהו הסכום המינימלי של 200 זוז שמחויב הבעל כלפי אשתו (השווי בשקלים הוא 274 ₪ לפי שיטה אחת או 2,192 ₪ לפי שיטה שנייה) , "תוספת כתובה" זהו כל סכום, גבוה או נמוך, שהבעל רושם כרצונו לזכות האישה כשירצה להתגרש ממנה, ו "נדוניה", זהו שווי הרכוש שהביא האישה אל הנישואין. הסכום הסופי הוא השקלול של שלושת המרכיבים האלה.
הסמכות לדון בכתובה מסורה לבית הדין הרבני הואיל והכתובה כרוכה בגירושין, וכידוע, הסמכות הבלעדית לדון בגירושין והכרוך בכך מסורה לבית הדין הרבני. רק במידה והבעל מת, יש לבית המשפחה לענייני משפחה סמכות מקבילה, ויכול הוא לדון בכתובה המגיעה לאישה מתוך העיזבון של בעלה (כן, לאישה מגיעה סכום הכתובה גם אחרי מות הבעל מעבר לחלקה בירושה, אם היא תדרוש זאת).
על פי ההלכה היהודית, תזכה האישה בכתובה, אם הבעל יוזם את הגירושין בלי עילה מוצדקת לכך. האישה לא תזכה בכתובה, אם היא היוזמת את הגירושין, אלא אם כן לבקשתה להתגרש יש "אמתלא מבוררת" (סיבה מוצדקת ומוכחת). המקרים שונים ומגוונים, ובית הדין בודק אותם. אם האישה עזבה את הבית או הבעל עזב את הבית, ידו של העוזב על התחתונה, אלא אם כן יוכיח סיבה מוצדקת ומוכחת לעזיבת הבית.
פעמים רבות החתן הטרי רושם סכומים מופרזים בכתובה כדי לעשות רושם על ציבור המוזמנים או על משפחתה של הכלה, וברוב המקרים ברור הדבר שאין באמתחתו סכומים כאלה, ויודע הוא שאין ביכולתו לממש את הכתובה כשירצה להתגרש. מקרים רבים כאלה הגיעו לבתי הדין הרבניים, ונוצרו בעיות קשות לממש את הגירושין כשהאישה או הגבר דרשו זאת. בעקבות כך נפסקה הלכה התקפה היום כי במקרים של סכומים מוגזמים, הדין יהיה כך: הסכום המינימלי ינוע בין 36,000 ₪ עד 48,000 ₪ , ואילו הסכום המקסימאלי יהיה 120,000 ₪ . הכול בהתאם לנסיבות. אולם אם מתברר לבית הדין, כי הבעל עשיר ויש ביכולתו לעמוד בסכום הגבוה שרשם בכתובה, הרי שהוא יחויב לשלם אותו במלואו.
יש להוסיף לדברים האלה, כי בימינו אלה, כשיש נשים שיש להן קריירה כמו לבעל, ופעמים מרוויחות הן יותר מהבעל, נוהגים הבעלים לבקש מבית הדין לפטור אותם מתשלום הכתובה. כמו כן בימינו אלה שהרכוש בין בני זוג מתגרשים מתחלק על פי "הלכת השיתוף-חזקת השיתוף" או על פי "חוק יחס ממון", אשר על פיהם זוכה האישה בדרך כלל במחצית הרכוש המשותף ואינה נותרת חסרת כול כמו בימים קדומים, אלא להיפך – קורה שהבעל נותר במצב קשה, הואיל ונוסף לכול חלה עליו החובה – ועליו בלבד ולא על האישה – לתת מזונות עבור הילדים, בתי הדין, במקרים כאלה, אינם מזכים את האישה גם בכתובה וגם במחצית הרכוש. הסיבה היא שהבעל עלול להיוותר חסר כול.
אם הזוג מתגרש בהסכמה, בדרך כלל האישה מוותרת על כתובתה, וחשוב מאוד שהוויתור הזה יבוא לידי ביטוי במפורש בהסכם אשר מובא לפני בית הדין לאישור ולקבלת תוקף של פסק דין. אין להשאיר עניין זה תלוי ועומד, כי האישה עשויה לבקש את הכתובה אחר כך. כמו כן חשוב לציין כי זוג העורך הסכם ממון בטרם נישואין יכול הוא להתנות בין שאר התנאים, כי במקרה של גירושין מתחייבת האישה לוותר על כתובתה, ובתנאי שהסכם זה אושר בבית המשפט או אצל נוטריון ונעשה בהסכמה מלאה, בהבנה ובתום לב.
טוב לדעת שלא כל הכתובות זהות. יש כתובות על פי מנהג הספרדים, ויש כתובות על פי מנהג האשכנזים. ההבדל עשוי להיות משמעותי לשם חישוב מרכיב "עיקר הכתובה", על פי המנהגים השונים ובהתאם לנוסח הכתובה. כתובה שלא נערכה כהלכה עלולה להיפסל, וקולמוסים רבים נשברו בידי הפוסקים במצב כזה כדי ליישב את הבעיה.
הנני מסיים, כפי שרגיל אני לסיים את המאמרים האלה ולומר, שאין כוונת הדברים הכתובים כאן לשמש הדרכה וייעוץ ואין הם ממצים את הנושא בכללו ובמורכבותו. בכל מקרה יש לפנות לעורך דין המתמחה בתחום זה ולהתייעץ עמו (לא כל עורך דין שולט בתחום ספציפי זה של ההלכה), הואיל ויש צורך להכיר את ההלכה היהודית ואת השיקולים ההלכתיים הנוהגים בבתי הדין הרבניים אשר על פיהם נקבעים פסקי הדין.
*****