מאת: עו"ד דוד לוק

הרכוש בין בני זוג שהתחתנו לפני שנת 1074 ורוצים להתגרש יתחלק שווה בשווה ביניהם, אם התקיימו בנישואין או בזוגיות שלהם האלמנטים של "הלכת השיתוף – חזקת השיתוף" הדורשת: אורח חיים, מאמץ משותף וכדו'. על פי "חזקת השיתוף" רשאי כל אחד מבני הזוג לבקש חלוקת רכוש באמצע הנישואין ולאו דווקא בזמן הגירושין. אולם כל אלה שהתחתנו משנת 1974 והלאה, רכושם המשותף יתחלק על פי "חוק יחסי ממון".  חוק זה הוא חוק חילוני טריטוריאלי, המחייב, ע"פ ס' 13 בו, גם את בתי הדין הרבניים. לפי ס' 3, אם לא עשו בני הזוג הסכם, המסדיר את יחסי הממון ביניהם, או אם עשו, אך ההסכם אינו סותר את הקבוע בחוק, יראו אותם כמסכימים למה שכתוב בחוק.

בניגוד ל"חזקת השיתוף", הזכויות על פי "חוק יחסי ממון", אינן קנייניות, כלומר, עצם הנישואין אינן מעניקות זכויות אוטומטיות במחצית הרכוש המשותף ולבקש את מחצית הרכוש גם לפני הגירושין, אלא הן זכויות אובליגטוריות דחויות, כלומר הזכויות של כל צד יכולות להתממש רק בעת הגירושין ממש ולא לפני כן ובהתאם לחוק החדש. כמו כן, בניגוד להלכה השיתוף, הדורשת קיומם של תנאים מסוימים, כאמור לעיל, החוק אינו דורש קיומם של תנאים שונים. לפיכך, כל עוד לא פקעו הנישואין, לא ניתן להפעיל את ההסדר. עם זאת, ניתן לנקוט בצעדים לפי ס' 11 לחוק, שתכליתם לשמור את הזכות העתידית, שתתגבש במועד פקיעת הנישואין.

לפי הסדר זה, כל עוד הנישואים נמשכים, אין בכריתת ההסכם, כדי להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני. היות ולשם החלת החוק נדרש קיומו של אקט גירושין בפועל, נגרעים זכויותיה של האישה, אשר תלויה בטוב לבו של בעלה, שיואיל לתת לה גט. גם מצבה של הידועה בצבור לא טוב מזה של האישה הנשואה מבחינה זו.

בסעיף 5 נאמר שעם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג  זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג , לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות. אבל למעט: נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;   גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות;  נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששווים לא יאוזן ביניהם.      

סעיף 6, מורה כיצד יש לאזן את חלוקת הרכוש, כאשר הגיע מועד האיזון. הסעיף גם מעניק לביהמ"ש סמכות להתערב באיזון, מקום בו אין הצדדים מגיעים לידי הסכמה, לצורך איזון המשאבים לפי סעיף 5 יש להעריך את נכסי כל אחד מבני הזוג, פרט לנכסים שאין לאזן שווים; משווי הנכסים האמורים של כל בן-זוג יש לנכות את סכום החובות המגיעים ממנו, למעט חובות בקשר לנכסים שאין לאזן שווים. היה שווים של נכסי בן הזוג האחד עולה על שווים של נכסי השני, חייב האחד לתת לשני את מחצית ההפרש, אם בעין ואם בכסף או בשווה כסף. באין הסכמה בין בני הזוג בשאלה מה מגיע מהאחד לשני או באיזו דרך יבוצע האיזון, יחליט בית המשפט או בית הדין לפי הנסיבות, ורשאי הא לקבוע מועדי הביצוע, הבטחתו ושאר תנאיו, לרבות תוספת ריבית במקרה של ארכה או סילוק בשיעורים. בית המשפט או בית הדין יתחשב בכל הנסיבות הקשורות במצבו הכלכלי של כל אחד מבני הזוג ובטובת ילדיהם הקטינים, ובאופן שימנע ככל האפשר: גרימת אובדן מקור פרנסה סבירה לאחד מבני הזוג; הפסקת קיומו או פגיעה בהמשך תפקודו התקין של תאגיד או של מקום עבודה אחר; פגיעה בצבירת הזכויות הסוציאליות של אחד מבני הזוג;

ס' 8 מאפשר לביהמ"ש להתחשב בנתונים סובייקטיביים, הנוגעים למקרה הספציפי. הסעיף מעניק למעשה לביהמ"ש סמכות רחבה לשנות את הסדרי האיזון, ובכך, מעדן את עוקצו של ההסדר, באפשרו לביהמ"ש לפגוע בזכויות צד שגורם במזיד הפסד לשני (עיכוב גט וכדו').

סעיף 5א אומר כי הזכות לאיזון משאבים לפי סעיף 5 תהיה לכל אחד מבני הזוג אף בטרם פקיעת הנישואין אם הוגשה בקשה לביצועו של הסדר איזון משאבים אם מתקיימים אחד מהתנאים המפורטים שם כגון: (1) חלפה שנה מיום שנפתח אחד מההליכים הרשומים שם בחוק (2)   קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד אף אם תחת קורת גג אחת במשך תקופה מצטברת של תשעה חודשים לפחות מתוך תקופה רצופה של שנה; בית המשפט או בית הדין רשאי לקצר את התקופה האמורה בפסקה זו אם ניתנה החלטה שיפוטית המעידה על קיומו של קרע בין בני הזוג.

שוב עלי לציין כי הדברים הרשומים כאן אינם באים במקום התייעצות פרטנית עם עורך דין המתמחה בענייני משפחה, הואיל וכל מקרה שונה מחברתו. כמו כן חובה לציין כי בדברים דלעיל לא התכוונתי למצות את הנושא המורכב הזה, אלא השתדלתי כמיטב יכולתי להביא קווים כלליים על החוק הזה. כמו כן מן הראוי להוסיף כי על אף כניסתו לתוקף של "חוק יחסי ממון", עדיין בתי המשפט עושים שימוש ב"חזקת השיתוף" במקרים מיוחדים.

*******